החלטה בתיק רע"א 28260-08-11

בסמוך ליוני 2011 ניהלו המבקשת ומשיבה 1 (להלן: "עוגן") משא ומתן להשכרת שטחים בקומה החמישית בבניין "ויצמן ביזנס פארק-רחובות, הידוע כגוש 3695 חלק מחלקות 74 ו - 147 (להלן: "הנכס" או "המושכר"). ביום 21.6.2011 העבירה עוגן למבקשת טיוטת חוזה (להלן: "הטיוטה הראשונה"). ביום 6.7.2011 שלח בא כחה של עוגן הודעה אלקטרונית לבא כח המבקשת שזו לשונה:

"1. אורי שלום. מרשתי מבקשת להבהיר כי הצעתה להשכרת המשרדים תקפה עד ולא יאוחר מיום 19.07.2011 - זהו המועד שסוכם עמכם לחתימה.

2.  בחלוף מועד זה, ככל שלא ייחתם הסכם שכירות מחייב, בין הצדדים תראה מרשתי עצמה חופשייה לנהל מו"מ ולהשכיר המושכר לצדדי  ג'". 

ביום 7.7.2011 העבירה המבקשת את הערותיה לטיוטה הראשונה (להלן: "הטיוטה השנייה"), וביום 12.7.2011 העבירה עוגן למבקשת טיוטה אחרונה (להלן: "הטיוטה השלישית").

ביום 17.7.2011 הודיעה עוגן למבקשת כי היא מפסיקה את המשא ומתן עמה  ומבטלת פגישה  שנקבעה במסגרת המשא ומתן ליום  וכן פגישה לחתימה על חוזה שנקבעה ל 19.7 מאחר שהתקדמה במגעיה עם צד ג'.

לאחר  שלא הצליחה לשכנע את עוגן  לחזור לשולחן המשא ומתן, הגישה המבקשת ביום 19.7.2011תובענה בדרך של המרצת פתיחה לבית משפט השלום בהרצליה, בה עתרה למנוע את המשא ומתן בין עוגן לבין צד ג' בקשר עם השכרת הנכס. יחד עם המרצת הפתיחה  הגישה המבקשת  גם בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד. במכתב מאותו היום הודיעה המבקשת לעוגן כי היא מוכנה לבצע קיבול לטיוטה השלישית.

בית משפט השלום דחה את הבקשה לצו זמני במעמד צד אחד, והמבקשת הגישה  לבית המשפט המחוזי כאן בקשת רשות ערעור ובקשה לצו מניעה זמני (רע"א 39965-07-11). בהחלטה מיום 22.7.2011 ניתן צו ארעי  אשר פקע עם דחיית הבקשה למתן רשות לערער בהחלטת כבוד השופטת עפרה צ'רניאק מיום 25.7.2011.

ביום 10.8.2011 ניתנה החלטת כבוד השופט מנחם (מריו) קליין, בה נדחתה בקשתה המתוקנת של המבקשת לצו מניעה זמני , בה עתרה  לצו מניעה זמני שיאסור על עוגן להוציא אל הפועל הסכם שכירות שנכרת בינה לבין משיבה 2 (להלן: "מנטור") לפיו השכירה עוגן למנטור את הנכס (ה"פ 33120-07-11).

לפני בקשת רשות ערעור על ההחלטה  מ10.8.2011. 

טענות המבקשת

המבקשת אינה משלימה עם שתיים מקביעות בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 10.8.2011 (נספח מב/1) כמפורט להלן:

         א.         בפירוש הודעת עוגן מיום 6.7.2011, קבע בית משפט קמא כי משלוח ההודעה נועד להפעיל לחץ על המבקשת לצורך קידום המשא ומתן ואין לראות בה הצעה בלתי חוזרת. בכך פסק בית המשפט קמא בניגוד ללשון הכתוב וייחס לעוגן כוונה שלא הוכחה.

          ב.         בקביעתו כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עוגן, הסתמך בית משפט קמא על ראיה פסולה ובלתי קבילה, חלק מחוזה הלוואה שלטענת עוגן נכרת בינה לבין הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"), שעה שהיה עליו ליישם את ההלכה לפיה הימנעות עוגן מלהציג את מלוא ההסכם פועלת לרעתה.

בנוסף טוענת המבקשת כי מנטור לא צירפה תצהיר לתמיכה בתשובתה, ובכך נמנעה מהמבקשת אפשרות לטעון נגד תוקפו של ההסכם שנכרת בין עוגן לבין מנטור. במיוחד כך, בהתחשב במשקל שהעניק בית משפט קמא לאינטרסים של עוגן הנובעים מהתקשרותה עם מנטור במסגרת הדיון במאזן הנוחות.

טענות המשיבות

המשיבות דוחות את טענות המבקשת ועותרות לדחות את הבקשה.

דיון

1. בהחלטה מיום 10.8.2011  פורט מהלך  המשא ומתן, ולא מצאתי טענות ביחס לנסיבות המתוארות בהחלטה. לפיכך הנסיבות שפורטו בעמודים 1 - 3 להחלטה, הן הנסיבות שעל בסיסן תוכרע הבקשה כאן.

2. בהתייחסו לסיכויי המבקשת לזכות בתובענתה, קובע בית משפט קמא (ש' 1 ע' 8):